נוירולוגיה כללית
מהי נוירולוגיה?
נוירולוגיה (חקר העצבים) הינה ענף בתחום הרפואה העוסק באבחון, טיפול וחקר מחלות של מערכת העצבים. עיקר עיסוקו של הנוירולוג הוא תיאור מצבו הנוירולוגי-קליני של המטופל על-ידי ביצוע בדיקה נוירולוגית מדוקדקת, העלאת אבחנה אפשרית וקביעת טיפול מתאים אשר יקל על המטופל וישפר את מצבו.
מחלות נוירולוגיות
את המחלות הנוירולוגיות ניתן לסווג במגוון דרכים. באופן כללי, מדובר בהפרעות הפוגעות בתפקודה של מערכת העצבים המרכזית (הכוללת את המוח, מוחון ואת חוט השדרה), או הפרעות הפוגעות במערכת העצבים ההיקפית והשרירים. עיקר עיסוקה של הנוירולוגיה סובב סביב הנושאים הבאים: - כאבי ראש: היכולים להתייצג כראשוניים (לא נובעים כתסמין של מחלה אחרת) כמו מיגרנה, או שניוניים (מופיעים כתסמין של מחלה אחרת) כמו סינוסיטיס. - אפילפסיה: שם כולל לקבוצת הפרעות נוירולוגיות הנובעת מפעילות חרגיה ועודפת של נוירונים (תאי עצב) במוח, המתאפיינת בהופעת פרכוסים, אובדן הכרה זמני ובלבול. - הפרעות תנועה: מחלות כמו פרקינסון והפרעת טיקים, בהן ישנה פגיעה באזורים במוח האחראים לשליטה על תנועות הגוף. תסמינים שכיחים כוללים: נוקשות, רעד, איטיות והפרעות הליכה. - מחלות דלקתיות של מערכת העצבים: מחלות בהן הפגיעה בתפקוד מערכת העצבים נגרמת בשל יצירת דלקת שנובעת ממנגנון אוטו-אימוני (בו מערכת החיסון תוקפת את הגוף). בקבוצה זו ניתן לכלול: טרשת נפוצה (MS), תסמונת גילאן-ברה, מיאסתניה גראביס. - מחלות צרברו-וסקולריות: מחלות המערבות כלי-דם מוחיים. כלי הדם במוח עלולים להיחסם (בגלל קריש דם או טרשת עורקים) ולהוביל לאירוע מוחי (שבץ איסכמי), או להיקרע (בעקבות לחץ דם גבוה או טראומה) וליצור שבץ המורגי (שבץ דימומי). - מחלות נוירו-מסקולריות: מחלות עצב-שריר והחיבור ביניהם, המערבות את מערכת העצבים ההיקפית. למשל: מחלת הנוירון המוטורי (ALS), מחלות שריר ניווניות (למשל מחלת דושן).
מהם התסמינים השכיחים במחלות נוירולוגיות
מערכת העצבים נמצאת כמעט בכל מקום בגוף, על כן מגוון רחב של תסמינים יכול לעורר חשד של הפרעה נוירולוגית. בין היתר, התסמינים הנפוצים כוללים: הפרעות בדיבור, זיכרון, כאבי ראש, תחושת שריפה, זרמים, דקירות, אובדן תחושה, ירידה בכוח ודלדול שרירים עד חוסר תנועה, היעדר יציבות בהליכה, ליקויי ראייה. בכל הופעה של סימפטום נוירולוגי חדש יש לפנות לרופא המטפל להמשך בירור.
איך מתנהלות מחלות נוירולוגיות
לרובן של המחלות הנוירולוגיות ישנו מהלך כרוני, כלומר כזה שנמשך לאורך זמן רב וקבוע. יחד עם זאת, לכל מחלה מהלך שונה. כלומר, ישנן מחלות כרוניות בעלות אופי התקפי עם הפוגות לסירוגין (כמו טרשת נפוצה, מיאסטניה גראביס), ויש מחלות המתאפיינות בהידרדרות הדרגתית (כמו פרקינסון ואלצהיימר). בנוסף, ישנן מחלות אשר לא מתקדמות ונותרות יציבות תחת הטיפול התרופתי (כמו אפילפסיה והפרעות קשב וריכוז). מטרת הטיפול הנוירולוגי במצבים אלו הוא הפחתת הכאבים, שיפור הסימפטומים, מניעת התקפים ושיפור איכות החיים.
מהן הדרכים לאבחון מחלות נוירולוגיות
כדי לקבל תמונה רפואית ברורה יש להגיע לבירור נוירולוגי מקיף אצל רופא נוירולוג מומחה, אשר יבצע אבחנה באמצעות אנמנזה מכוונת (הסיפור הקליני) ובדיקה נוירולוגית מלאה. בהמשך, לרשות הנוירולוג עומדות שלל בדיקות עזר שיסייעו להבין טוב יותר את טיב ההפרעה ולמקם את אזור הפגיעה אם קיימת. הבדיקות האפשריות הנפוצות כוללות: הדמיית מוח (CT ו – MRI), בדיקות דם, ניקור מותני לדגימת CSF (נוזל השדרה), EMG לבדיקת הפעילות החשמלית של השריר, NCV לבדיקת ההולכה העצבית, EEG לבדיקת הפעילות החשמלית של המוח.
מהן דרכי הטיפול במחלות נוירולוגיות
כאמור, חלק ניכר מהמחלות הנוירולוגיות הן כרוניות ולכן באופן כללי נרצה שהטיפול בהן יכלול את האטת התפתחות המחלה והתקדמותה, הפחתת כאבים, מניעת סימפטומים ושיפור איכות החיים. את הטיפול המדויק יש לקבוע בהתאם לתוצאות הבדיקות ולאבחנה הניתנת, למשל: במקרה של אירוע מוחי, לאחר הטיפול המיידי, יש לדאוג לתוכנית שיקום מקיפה הכוללת תרגילי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק במטרה להשיב את המטופל לפעילות יומיומית. במקביל, יש לנטרל גורמי סיכון כדי למנוע אירוע מוחי נוסף. במקרה של הפרעות תנועה, כמו מחלת פרקינסון, יש לטפל בתרופות שמכילות דופאמין המפחיתות את סימפטומי הרעד והאיטיות.