הפרעות זיכרון - אלצהיימר
הפרעת זיכרון ושכיחותה באוכלוסייה
הפרעות זיכרון ובראשן מחלת האלצהיימר, הינן אוסף מחלות די שכיחות הפוגעות באנשים רבים באוכלוסייה - במיוחד בגיל המבוגר, אם כי הפרעות זיכרון עלולות להופיע בכל גיל. חומרת הפרעת הזיכרון משתנה – במקרים מסוימים מדובר בהפרעה המגבילה תפקודו של אדם בדרגה קלה, אך לעתים מדובר בבעיה חמורה המגבילה קשות את תפקודו של הסובל ממנה ומשפיעה באופן משמעותי על סביבתו. לכן ישנה חשיבות רבה לערנות לסימנים מוקדמים או מקדימים לפגיעה בזיכרון, הן מצד הסובל מהם והן מסביבתו הקרובה.
מהי מחלת האלצהיימר?
מחלת אלצהיימר (Alzheimer's disease) הינה מחלה ניוונית של המוח ומהווה את הגורם המוביל לירידה קוגניטיבית ולדמנציה בגיל המבוגר. במטופלים הסובלים ממחלה זו, מצטברים בתוך תאי העצב במוח משקעי חלבון בשם עמילואיד וחלבון בשם טאו. תהליכים ניווניים אלה, הגורמים לשקיעת החלבונים בתאי העצב, ותהליכים נוספים המתקיימים במקביל, פוגעים בתפקוד המוחי. התהליך הניווני הינו תהליך כרוני פרוגרסיבי, אשר מתקדם עם הזמן ופוגע בחלקים רבים במוח ובהתאם בתפקודים קוגנטיביים רבים. כחלק מהפגיעה הניוונית במחלת אלצהיימר ניתן לראות פגיעה ביכולות החשיבה, הזיכרון, הלמידה, השפה, ההתמצאות, עיבוד המידע החזותי, יכולות התכנון, דפוסי התנהגות, ועוד. ישנה חשיבות רבה לגילוי מוקדם של המחלה בשל הגילויים המחקריים המעידים כי ניתן לטפל ואף למנוע את המחלה בשלבים המוקדמים, בטרם מתפתח מצב של דמנציה המיוחס לפגיעה נרחבת ברקמה המוחית.
מהן גורמי הסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר?
גורמים רבים נמצאו מקושרים בעליה בשכיחות מחלת אלצהיימר. בין הסיבות השכיחות ניתן למנות:
– גיל מבוגר: לבני 65 ומעלה סיכון יתר להתפתחות המחלה.
– מחלות קרדיווסקולריות: גורמי סיכון למחלות כלי דם כגון יתר לחץ דם, יתר שומנים
בדם, סוכרת, עישון, השמנת יתר, צריכה מוגברת של אלכוהול וחוסר בפעילות
גופנית – נמצאו כמעלים את הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר, וכך גם מחלות כלי
דם של המוח.
– חבלת ראש: במיוחד אם הייתה מלווה באיבוד הכרה.
– השכלה: נמצא כי קיים קשר בין אמת השכלה נמוכה לסיכון לפתח מחלת
אלצהיימר.
– ירידה בשמיעה.
– דיכאון ובידוד חברתי: נמצאו קשורים אף הן כגורמי סיכון לפתח מחלת אלצהיימר.
אבחון מוקדם וחשיבותו:
ישנה חשיבות קריטית לאבחון מוקדם של מחלת אלצהיימר. כיום ישנם טיפולים תרופתיים המעכבים את הפגיעה בתאי העצב ומאיטים את התקדמות המחלה ואיתה את ההידרדרות הקוגניטיבית והתפקודית. בנוסף, אבחון מוקדם מאפשר לטפל באופן מכוון לתסמינים אותם מציג המטופל – טיפולים אלו יהיו יעילים יותר ככל שיטפלו בתסמינים בשלב המוקדם להתייצגותם. אבחון מוקדם אף מסייע לסביבתו של המטופל לקבל החלטות משותפות, לעתים גורליות, לגבי עתיד המטופל ותכנון הטיפול בו. הערכה ראשונית נעשית לרוב על ידי רופא המשפחה או הנוירולוג במסגרת הקהילה. לרוב רופא המשפחה יפנה להעמקת הבירור על מנת לקדם את אבחון המחלה.
כיצד מאבחנים מחלת אלצהיימר?
אבחון של מחלת אלצהיימר כולל סקירת התיק הרפואי, הערכה נוירולוגית (הערכת פגיעה בתפקוד מערכת העצבים המרכזית וההיקפית), הערכה קוגניטיבית (הערכת כישורי זיכרון, שפה, התמצאות, למידה ועוד), ובדיקות עזר אשר עשויות לכלול בדיקות הדמיה (MRI, מיפוי מוחי), בדיקות דם, בדיקת ניקור מותני, ולעתים בדיקות נוספות.
מהם התסמינים ומתי לפנות להערכה?
ישנה חשיבות רבה לתחושה הסובייקטיבית של האדם בנוגע להידרדרות יכולותיו הקוגניטיביות לעומת יכולותיו בעבר, וכן חשיבות רבה מיוחסת לתשומת לב הסביבה להידרדרות שכזו. הימצאות שלושה או יותר מהתסמינים הבאים אמורה להעלות חשד לבעיית זיכרון ומומלץ לפנות להערכת רופא: שכחה – בדגש על שכחת פרטים מהתקופה האחרונה, לצד זיכרון שמור לאירועים בטווח הזמן הרחוק. קושי בתכנון או בפתרון בעיות יומיומיות אשר לא היה בעבר. מיעוט בדיבור או ירידה באוצר המילים. קושי במציאת המילה הנכונה תוך כדי שיחה. בלבול או קושי התמצאות בזמן או במרחב (לדוגמא קשיי ניווט באזורים מוכרים). שינויי אישיות ו\או מצב רוח.
טיפול ומעקב
קיימים כיום טיפולים שונים אשר מסייעים לעכב את התקדמות המחלה חלקם תרופתיים וחלקם במסגרת טיפול בריפוי ועיסוק אשר מלמד את המטופל להשתמש בטכניקות מפצות ובכך גורם לתאי עצב אחרים להחזיר חלק מהתפקוד הנדרש, קיימת חשיבות עליונה לאבחון נכון ומדויק משום שחלק מגורי הירידה הקוגניטיבית הינם ניתנים למניעה (בדגש על ירידה קוגניטיבית המשנית למחלות וסקולריות) ומיעוטם במקרים מסוימים אפילו יכול להיות הפיך . על כן יש לפנות בהקדם לאבחון בעת הופעת התסמינים.